בא לי לדבר היום על המילה "להתפשר"

ובזוגיות איפה ההיגיון שתמיד אומרים לנו להתפשר בכדי להגיע לזוגיות המיוחלת והאם זה נכון?
האם לא להתפשר זוהי התשובה?

אז אני רוצה לשתף אתכם מניסיוני..
נכון שיש גיל מסוים שבו את בוררת על דברים מסוימים ולא מתפשרת על שום דבר וככל שאת מתבגרת את מבינה שבעבר היו דברים שהיום את יכולה להתגמש עליהם. ואולי אז זו בעצם סוג של "התפשרות" אחרת כדי אולי לעמוד בציפיות החברתיות של להיות הבסט של עצמך בהגדרה החברתית היבשה?
אסביר,
בצעירותי בגיל 20 חיפשתי מישהו חתיך שיתלבש איך שאני אוהבת ויראה איך שאני אוהבת. מודה, לא חיפשתי תוכן יותר מידי או מה הוא עושה בחיים. הדבר שהייתי בוררת בו זה איך הוא נראה והאם הסטייל שלו יפה. ככל שהזמן עובר את מגלה שלא רק יופי ולבוש משחק תפקיד אלא הרבה מעבר.
שיהיה אינטילגנט ואיש שיחה ועוד כל מיני דברים שחשובים לך.
וכאשר את בת 30 רווקה את שומעת המון מהסביבה "אולי תתפשרי קצת ואל תהיי כזו קשה".

אז ניסיתי ובואו אגלה לכם למה זה טעות!

הבחור האחרון שיצאתי איתו הוא לגמרי התפשרות.
כן, הוא היה נחמד אבל לגמרי לא עונה לדרישותיי או מה שאני מאחלת לעצמי בחיים.
פה הסביבה נכנסה.
כולם אמרו כמה הוא חמוד ושאני אתן צאנס ואתפשר קצת..וכך היה.
נתתי צאנס והתפשרתי ובאמת בהתחלה היה נחמד אך מהר מאוד הפערים בנינו בלטו והבנתי למה לא הייתי צריכה להתפשר מלכתחילה ולצאת עם מישהו שבעולם אחר לא היינו מדברים בכלל.
ונכון, יש הפתעות בחיים אני לא אומרת שלא אבל בדרכ כאשר מההתחלה אתם יודעים שזה לא בשבילכם- זה לא בשבילכם!
לא משנה מה, אף אחד לא מכיר את הנפש שלכם והכי קל לבוא מהצד ולהגיד " תתפשרי".
את מגיעה למצב שבו את רוצה שיעזבו אותך בשקט ואת מראה " הנה יצאתי עם מישהו שהוא לא הסגנון שלי בשיט".. זה לא באמת מחזיק…לא יעזור.
רק אתם יודעים מה טוב לכם לא אף אחד אחר!

תקשיבו לתחושות בטן שלכם. תעזבו את הסטטוס את הגיל את המעמד, תקשיבו לעצמכם.
רק אתם יודעים מה נכון לכם.

לפוסט המלא